הלכות חנוכה ממקורות שונים

הרב עובדיה יוסף שליט"א

הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל - "קול צופייך" גליון 289

בן איש חי

חב"ד - מתוך קיצור שולחן ערוך

מכון הלכה ברורה (הרב קוק)

ברסלב


ולהבדיל...
YNET - הלכות חנוכה הומוריסטיות

תענית נוספת למען ירידת גשמים בארץ ישראל

בהמשך ל"גשם גשם גשם" בה דיווחתי על הודעת הרבנות הראשית לקיים תענית בשל אי ירידת הגשמים, קיבלתי זה עתה הודעה כי הרבנות הראשית הכריזה על יום נוסף של תענית וכן עצרת תפילה בכותל למען ירידת הגשמים.

קיבלתי את הידיעה כשמחוץ לחלון יורד השלג הראשון השנה בהמבורג. לו רק יכולנו להעביר משהו מזה לישראל... :(

הודעת הרבנות הראשית

יום תפילה בכותל

לנצח את הכפור והשלג - סיפור שמתאים לקור של המבורג...

לנצח את הכפור והשלג !

היה זה יום של כפור ושלג כבד. אף אחד כמעט לא נראה ברחובות העיר צפת. הרידב"ז, רבי יעקב וילובסקי, מחבר הפירוש לתלמוד הירושלמי וספרי קודש נוספים, שהיה באותה עת זקן ובא בימים, נראה לפתע בחוצות העיר, כשהוא מפלס את דרכו בין ערימות השלג. אנשים שאלו אותו לאן מועדות פניו במזג אוויר כה סוער, והוא ענה כי זהו יום פטירתו של אביו המנוח, ר' זאב ז"ל, והוא הולך לבית הכנסת כדי לומר עליו קדיש.

כמה מהם ניסו לשכנעו:

"אבל, כבוד הרב, זו ממש סכנת נפשות לצאת כך! הרי אנוס רחמנא פטריה".

הרב שמע את דברי האנשים, מצא מקום ישיבה סמוך, והחל לספר להם את סיפורו:

"יום אחד חזרתי מהחיידר בעיר הולדתי קוברין ברוסיה עם פתק שקבלתי מהמלמד שלי. בפתק היה כתוב שיש גרעון בתשלום שכר הלימוד של שלושת החודשים האחרונים. עוד נכתב כי אם לא יפרע החוב לאלתר, לא אוכל להמשיך ללמוד בחיידר.

הפתק הרס בבת אחת את השלווה ששררה בביתנו. אווירת נכאים החליפה את שיגרת החיים השמחה שהורגלנו לה. אבי, ר' זאב, איש ירא וחרד, לא העלה בדעתו שום עצה איך אוכל להמשיך ללמוד באותו חיידר. הפרנסה היתה ממנו והלאה באותם ימים. בקושי הצליח להשיג דברי מאכל דלים כדי להכניס לפיותינו הרעבים. הוא עסק למחייתו בבניית תנורי לבנים ביתיים, שבהם החיו את עצמם תושביה של רוסיה הקרה. אבל זה זמן רב שלא קיבל שום הזמנה לבניית תנור כזה, ואפילו אם היה מקבל הזמנה באותה עת, לא היו בידו הלבנים וחומרי הגלם הנדרשים לבניית תנור שיוכל לחמם בית.  

גם לפני כן לא שפר גורלנו ביותר, אבל אבי ומורי חסך מפיתו כדי שיוכל לשלוח אותי לטובי המלמדים בעיר, שם למדתי עם בניהם של האמידים. אבי ז"ל עשה ממש הכל כדי שיוכל לממן את שכר הלימוד שלי כאחד מגביריה של קוברין, אבל מה יוכל לעשות כאשר אפס כסף בידו?!

אבי ומורי ידע שאין רחמים בדיני ממונות, וכי כבר היו דברים מעולם, שילדים נאלצו לעזוב חיידרים בגלל שהוריהם לא עמדו בתשלום בזמן. גם אני עמדתי לעזוב את החיידר. הוא נוכח שכל מאמציו ומסירות נפשו עד כה, לא יעמדו לו כעת.

המחשבה שבנו אהובו יעזוב את החיידר לא נתנה לו מנוח לרגע, והוא התקומם בתוכו: איך יוכל לראות אותי מחוץ לחיידר? הרי כל שמחתו בחיים היתה לראות אותי עוסק בתורה, וכל תקוותו היתה שאהיה תלמיד חכם. אבל מאידך: מנין ישיג את הסכום הגדול הנדרש עתה?

ואז הוא קם ועשה מעשה.

הגיעה לאוזניו שמועה כי גביר פלוני מעוניין לבנות בביתו תנור חורף מהודר. לפני כן לא ניגש אליו, מפני שלא היו ברשותו חומרים לבניית התנור. כעת ידע מנין יביא את החומרים: הוא יפרק את התנור בביתו!

לאחר שסיכם עם אותו גביר שיעשה את המלאכה, החל לפרק את התנור הגדול שעמד בחדר המרכזי בביתנו. במשך זמן ממושך עסק בפירוק אטי וזהיר של הלבנים כדי שלא לפגוע באיכותן. בהסכמת אמי ויתר על פינת החום המשפחתית, שנלחמה מדי ערב כנגד החורף הרוסי הכבד.

לאחר שפרק את התנור לגורמיו, החל להרכיבו מחדש בביתו של אותו גביר. בסיום המלאכה נתן לו הלה בתמורה סכום הגון, שהספיק לממן את החוב ואת המשך לימודיי בחיידר. וכך במשך כל אותו חורף קפאו עצמותיהם של בני משפחתי - אמי, אחיי וצאצאיהם - כדי שאוכל להמשיך את לימודי הקודש באין מפריע. בזכות מסירות הנפש של אבי ז"ל זכיתי ללמוד וללמד ולזכות את הרבים בספריי".

רבי יעקב הקשיש קם על רגליו במרץ, ניער את פתיתי השלג מבגדיו, ופנה אל האנשים ששמעו את סיפורו:

"וכעת אמרו נא לי, האם לאבי היה מותר לקפוא בקור הרוסי ללא תנור, ואילו אני אתחשב בקור ולא אומר עליו קדיש?!"

גשם גשם גשם

כאן יורד גשם כל יומיים בערך למשך 24 שעות. בנתיים, אנחנו שומעים על כך שבארץ אין טיפת גשם והחום ממשיך להיות כבד. בזמן שבהמבורג יש 2-12 מעלות, בארץ יש היום 31 מעלות!

היום פורסם כי הרבנות הראשית הכריזה על יום תענית ביום חמישי הקרוב (יא' כסלו התשע"א).
להלן נוסח המכתב והתפילה שנוסחה לצרוך תפילה על הגשמים:

"כלה קיץ וגם רובו של החרף עבר, ועדיין לא נושענו בירידת גשמי ברכה, ומצב המים בארץ ישראל בדוחק ובצער עצום ורב, ובפרט שזו לא השנה הראשונה שיש בצורת, ויבשה הארץ בעוונותינו הרבים, והדבר אומר דרשני, וחובתינו במצב זה לפשפש ולמשמש במעשינו, ולהתקרב אל ה' בכל ליבנו, ולהפיל לפניו תחינתנו בלב נשבר ונדכא", כתבו הרבנים.

"כבר פירסמנו בימים עברו שכל מי שיכול ישתדל להתענות יום שלם, או לפחות חצי יום, יקבל עליו התענית במנחה של היום הקודם ותע"ב. וע"כ נקבע את יום חמישי י"א כסלו תשע"א ליום תענית, וכל מי שיכול יקבל עליו ביום הקודם תענית ליום שלם, ואלו הם ימי השובבי"ם, ומי שקשה לו יקבל עליו מחצות היום עדי ערב, ויתאספו בבתי כנסיות ובתי מדרשות לאמירת סליחות ותהלים, וכשיש עשרה מתענים, יוציאו ס"ת במנחה ויקראו ויחל, ויאמרו עננו גם בחזרה, והכהנים ישאו כפיהם אם הם בתענית, והן אל כביר לא ימאס, ושומע אל אביונים ה', הוא יראה בעוניינו וישמע תפילתנו, וימלא בקשתינו בחסד וברחמים, ישב רוחו יזלו מים, בטללי רצון ברכה ונדבה להריק ברכותיו ברחמים על עמנו ועל נחלת אבותינו. ויתן לנו הא-ל- הים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ויברך שנתינו בשים שלום טובה וברכה. וחיים עד העולם".

"ויאמרו נא ישראל תפלת הגשמים המודפסת בזה, בכל יום שמוציאים ס"ת, בעת פתיחת ההיכל, בלב אחד כאיש אחד, ויעלו לרצון לפני אבינו שבשמים, והוא יריק עלינו ברכותיו בחן ובחסד ובחמלה. ונזכה ונחיה ונראה בבא לציון גואל בב"א".

תפילה לגשמים:
אֵ-ל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמָיִם. יַשֵּב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:
בְּגִשְמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה.
 בְּפַחֵי יָגוֹן. כְּצִפּוֹר לְכוּדָה.
 בְּצִדְקַת (אברהם) אָב הֲמוֹן. הֵכִין סְעוּדָה.
 ואָמַר יֻקַח נָא מְעַט מָיִם: ישב

גֶשֶם נְדָבוֹת. מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה.
 תּוֹרִיד בְּצִיָּה. רַב עֲלִילִיָּה.
 בְּצִדְקַת (יצחק) נֶעֱקַד. בְּהַר הַמּוֹרִיָּה.
 וְשָב וְחָפַר בְּאֵרוֹת הַמָיִם: ישב

דְּלֵה עַמְּךָ מִמְהוּמָה וְהַצֵּל.
 וְרוּחַ קָדְשְךָ עָלָיו הַאֲצֵל.
 בְּצִדְקַת (יעקב) אִישׁ תָּם. מַקְלוֹת פִּצֵּל.
 בָּרְהָטִים בְּשִׁיקֲתוֹת הַמָּיִם: ישב

הָאֵר פָּנִים. עַל עַם דָּל בְּשַׁוְעוֹ.
 נִלְכַּד בְּפִשְעוֹ. וְעַל כֵּן אֵחַר יִשְׁעוֹ.
 בְּצִדְקַת (משה) עָנָיו נָס מִפַּרְעֹה.
 וַיֵשֶב עַל בְּאֵר הַמָּיִם: ישב

וְתַזִּיל מִטְרוֹת עֹז מִמְעוֹנִים.
 וּתְבוּאוֹת שָׁנָה יִהְיוּ דְשֵׁנִים.
 בְּצִדְקַת (אהרן) נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים.
 אֲשֶׁר צֻוָּה עַל נִיסּוּךְ הַמָּיִם: ישב

זְכוֹר רַחֲמֶיך יוֹצֵר מְאוֹרוֹת.
 וְצַוֵּה עָבֶיךָ יְרִיקוּן אוֹרוֹת.
 בְּצִדְקַת מֶלֶךְ (דוד) נְעִים זְמִירוֹת.
 אֲשֶׁר אָמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם: ישב

חַשְרַת מַיִם עַל יַבָּשָה.
 תַּזִּיל וְתוֹצִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁהּ.
 בְּצִדְקַת (אלישע) לָקַח צְלוֹחִית חֲדָשָה.
 וְעַל יָדוֹ נִרְפְאוּ הַמָּיִם: ישב

טַרְפֵי צֶמַח אֲדָמָה הַמְצִיא.
 הָפֵק רְצוֹנִי. חִזְקִי וְאַמְצִי.
 בְּגִשְׁמֵי נְדָבוֹת לְמַעַן מוֹצִיא.
 מֵחַלָמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: ישב

אֱ-לֹ-הֵינו וֵא-לֹ-הֵי אֲבוֹתֵינוּ
בְּגִשְמֵי אוֹרָה . תָּאִיר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי בְרָכָה . תְּבָרֵךְ אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי גִילָה . תָּגִיל אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי דִיצָה . תְּדַשֵּן אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי הוֹד . תְּהַדֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי וַעַד טוֹב. תְּוַעֵד אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי זִמְרָה. תְּזַמֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי חַיִים . תְּחַיֶה אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי טוֹבָה. תֵּטִיב אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי יְשוּעָה. תּוֹשִיעַ אֲדָמָה:
בְּגִשְמֵי כַלְכָּלָה. תְּכַלְכֵּל אֲדָמָה:

אָנָּא הוֹרִידֵם לְאוֹרָה. לִבְרָכָה. לְגִילָה. לְדִיצָה. לְהוֹד. לְוַעַד טוֹב. לְזִמְרָה. לְחַיִּים טֹובִים. לְטוֹבָה. לִישוּעָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. כְּמוֹ שֶאַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹ-הֵינוּ רַב לְהוֹשִיעַ. מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם לִבְרָכָה:

בני עדות אשכנז יוסיפו בתפילת שמונה עשרה בברכת "שומע תפילה" את התפילה המיוחדת לזמן עצירת גשמים "עננו בורא עולם":
וַעֲנֵנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ, בּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְרָאֵל, לְהוֹדִיע גָדְלוֹ וְהַדְרַת כְּבוֹדוֹ, שוֹמֵעַ תְּפִלָּה, תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלוֹ מִטּוּבֶךָ, וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיך וּמֵעֹשֶר מַתְּנַת יָדֶיךָ. שָמְרָה וְהַצִּילָה שָנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פוּרְעָנוּת, וַעֲשֵה לָהּ תִּקְוָה וְאַחֲרִית שָלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֵיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָה וּפֵירוֹתֶיה, וּבָרְכָהּ בְּגִשְמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה וְחַיִים וְשוֹבַע וְשָׁלוֹם כַּשָנִים הַטּוֹבוֹת. וְהָסֵר מִמֶנוּ דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וּשְבִי וּבִיזָּה וְיֵצֶר הָרָע, וָחֳלָיִים רָעִים וְקָשִים, וּמְאוֹרָעוֹת רָעוֹת וְקָשוֹת. וּגְזוֹר עָלֵינוּ גְזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶיךָ, וְיָגֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָתֵנוּ: כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

מתוך כתבה בנושא של ערוץ7.

שבת בת-מצווה

שבת, ל' חשוון התשע"א (7 לנובמבר 2010)

שבת מוזרה.

השבת חגגו לילדה בת-מצווה. וזה אומר שהחזן הכניס אותה אחר כבוד לשבת יחד עם הגברים, לצד אביה ובני משפחתה. זה היה נראה לי מוזר מספיק, אבל שתקתי.

בהוצאת ספר תורה, העלו אותה יחד עם הגבאי והחזן לארון הקודש. עוד יותר מוזר. היה לי קצת קשה לשתוק, אז שאלתי מישהו. רק אז ידעתי שהיא בעצם חוגגת בת-מצווה. אבל הוא אמר (ואני לא בטוח שהבנתי נכון), שהיא בת 11 עדיין ושזהו מנהג של חב"ד שהבת יושבת עם אביה וכאילו פותחת את ארון הקודש.

עדכון, 15.11.2010: הרב ביסטריצקי חזר מכנס השלוחים של חב"ד בניו-יורק ושאלתי אותו האם זה נכון שזהו מנהג חב"ד. הרב צחק וגיחך שלא היה ולא נברא. אז זהו. נרגעתי.

חשבתי שבזה זה נגמר. אבל אז העלו אותה לתורה. כלומר, לא ישירות, אלא אבא שלה בירך את הברכות והיא עמדה לצידו. ואז בירכו אותה אחר כבוד "מי שברך אמותינו... הוא יברך את הנערה..." וכו'. אגב, הסוכריות שזרקו עליה הנשים מהעזרה לא היו כשרות. שאלתי.

חשבתם שנגמר? גם אני. אבל לאחר קריאת התורה היא עלתה לדוכן וקראה את כל קריאת שמע והוסיפה כנראה דרשה בגרמנית.

איכשהו כולם קיבלו את זה בשלוות נפש. אז מה יכולתי להגיד? שיהיה.

אחרי התפילה ערכו סעודת שבת לכבוד הבת מצווה. כמובן שלא נשארתי. משפחה שזורקת סוכריות לא כשרות, גם תגיש אוכל לא כשר (ולכו תדעו אם הם לא הביאו אותו ברכב בשבת עצמו).

לאחר מנחה, הודיעו שלא תהיה סעודה שלישית השבת. כשניסיתי להבין מאחרים את מה שהודיע הגבאי בגרמנית, הבנתי שהחליטו לוותר על סעודה שלישית היות והיתה סעודה גדולה בבוקר. כמה עוגמת נפש... לא בגלל האוכל כמובן, אלא בגלל שנמנעה המצווה של הסעודה. החלטתי שלהבא אני אוכל מזונות לפני מנחה, למקרה שלא תהיה סעודה שלישית כדי שאוכל לצאת לפחות בדיעבד ידי חובת הסעודה.

מעניין אלו עוד הפתעות טומן לנו העתיד בגרמניה...